ספר מצוות קטן רמ״ג

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

ספר מצוות קטן רמ״ב » « ספר מצוות קטן רמ״ד

1 ספר מצוות קטן פתח ↗

לערוף פטר חמור דכתיב ואם לא תפדה וערפתו. שם

1 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לערוף פטר חמור אם לא נפדה אותו, והוא אמרו יתברך ואם לא תפדה וערפתו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת בכורות. ויש למקשה שיקשה ויאמר ולמה מנית פדותו ועריפתו שתי מצות ולא מנית אותן מצוה אחת ותהיה עריפתו מדיני המצוה כמו שקבלו בשורש השביעי. הנה יודע האל כי ההיקש מחייב זה לולא מה שמצינו לרבותינו לשון יורה על זה היותם שתי מצות, והוא אמרו מצות פדיה קודמת למצות עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה. וכמו שהיבמה מוכנת אם ליבום אם לחליצה והיבום מצוה והחליצה מצוה כן פטר חמור ראוי או לפדיה או לעריפה וכל אחד ואחד מצוה כמו שאמרנו. כי תשא, הלכות בכורים פי"ב:

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹת כָּל אדָם מִיִּשְׂרָאֵל פֶּטֶר חֲמוֹר בְּשֶׂה. וְאִם לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה לְעָרְפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד כ "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ". וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וּמִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה: הַשֶּׂה שֶׁפּוֹדִין בּוֹ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יח טו "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם" וְגוֹ': במדבר יח טו "וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה" בְּהֵמָה טְמֵאָה הָאֲמוּרָה כָּאן הִיא הַחֲמוֹר בִּלְבַד: פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָאָה עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם מְכָרוֹ קֹדֶם פִּדְיוֹן דָּמָיו אֲסוּרִים. וְאִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן אוֹ שֶׁעֲרָפוֹ יִקָּבֵר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה אַף לְאַחַר עֲרִיפָה הוֹאִיל וְלֹא נִפְדָּה. לְפִיכָךְ אִם לֹא פָּדָהוּ וְנָתַן פֶּטֶר הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ לַכֹּהֵן. אָסוּר לַכֹּהֵן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁיִּפְדֵּהוּ בְּשֶׂה. וְיִקַּח הַשֶּׂה לְעַצְמוֹ אוֹ יַעַרְפֶנּוּ וְיִקָּבֵר. וְהַכֹּהֲנִים חֲשׁוּדִים עַל דָּבָר זֶה לְפִיכָךְ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן פֶּטֶר חֲמוֹר לַכֹּהֵן אֶלָּא אִם כֵּן פָּדָהוּ הַכֹּהֵן בְּפָנָיו: הִפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת הַשֶּׂה קֹדֶם שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לַכֹּהֵן אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְיִתֵּן הַנְּבֵלָה לַכֹּהֵן לֵהָנוֹת בָּהּ. מֵת פֶּטֶר הַחֲמוֹר אַחַר שֶׁפָּדָהוּ. יִתֵּן הַטָּלֶה לַכֹּהֵן וּמֻתָּר בְּהֲנָיָתוֹ שֶׁכְּבָר נִפְדָּה: מֵאֵימָתַי חַיָּב לִפְדּוֹתוֹ מִשֶּׁיִּוָּלֵד וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמֵאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם רָצָה לְעָרְפוֹ עוֹרְפוֹ. אִם רָצָה לִפְדּוֹתוֹ פּוֹדֶה וְאֵין כָּאן אֶלָּא מִצְוַת עִכּוּב בִּלְבַד: לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ מֵאֲחוֹרָיו שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג יג שמות לד כ "וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ". וְאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְּמַקֵּל וְלֹא בְּקָנֶה וְלֹא בְּקֹרְדוֹם וְלֹא בִּמְגֵרָה אֶלָּא בְּקוֹפִיץ. וְלֹא יַכְנִיסֶנּוּ לְחֶדֶר וְיִנְעל הַדֶּלֶת בְּפָנָיו עַד שֶׁיָּמוּת שֶׁנֶּאֱמַר וַעֲרַפְתּוֹ: אֵין פּוֹדִין לֹא בְּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה וְלֹא בְּשֶׂה שָׁחוּט וְלֹא בִּטְרֵפָה וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בִּכְוִי. שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג יג שמות לד כ "תִּפְדֶּה בְּשֶׂה" וְאֵין קָרוּי שֶׂה אֶלָּא כְּבָשִׂים וְעִזִּים חַיִּים בִּלְבַד: אֵין פּוֹדִין בְּשֶׂה הַדּוֹמֶה לְמִין לְאַחֵר. וְאִם פָּדָה פָּדוּי. וּפוֹדִין בְּבֶן פְּקוּעָה. אֲבָל לֹא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן דברים יב טו דברים טו כב "כַּצְּבִי וְכָאַיָּל". מָה צְבִי וְאַיָּל אֵין פּוֹדִין בּוֹ אַף פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אֵין פּוֹדִין בָּהֶם: פּוֹדִין בְּשֶׂה בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים: שֶׂה שֶׁלְּקָחוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית אֵין פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַוַּדַּאי. אֲבָל פּוֹדִין בּוֹ אֶת הַסָּפֵק. אִם אֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹתוֹ פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ וְנוֹתֵן דָּמָיו לַכֹּהֵן. לֹא אָמְרָה תּוֹרָה שֶׂה לְהַחְמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו. שֶׁאִם הָיָה לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁשָּׁוֶה עֶשֶׂר סְלָעִים יֵשׁ לוֹ לִפְדּוֹתוֹ בְּשֶׂה שְׁוֵה דִּינָר. וְלֹא יִהְיֶה זֶה חָמוּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדֶּה בְּכֶסֶף בְּשָׁוְיוֹ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ דְּמֵי פֶּטֶר חֲמוֹר מִשְּׁלֹשָׁה זוּזִים וּלְמַעְלָה. אֲבָל אִם הָיוּ דָּמָיו פָּחוֹת מִשְׁלֹשָׁה זוּזִים אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּשֶׂה אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים. וְעַיִן יָפָה לֹא יִפְחֹת מִסֶּלַע. וְעַיִן רָעָה בַּחֲצִי סֶלַע. וּבֵינוֹנִית בִּשְׁלֹשָׁה זוּזִים: והַפּוֹדֶה פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה פָּדוּי. וְהַחֲמוֹר לִבְעָלָיו: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מִפֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יח טו "בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה". כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּבְכוֹר אָדָם יֶשְׁנוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. וְהַפָּטוּר מִבְּכוֹר אָדָם פָּטוּר מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה: הַלּוֹקֵחַ עֻבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם אוֹ הַמּוֹכֵר עֻבַּר חֲמוֹרוֹ לְעַכּוּ"ם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל דָּבָר זֶה. הָיָה הָעַכּוּ"ם שֻׁתָּף בָּאֵם אוֹ בַּבְּכוֹר אֲפִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא אֶחָד מֵאֶלֶף בּוֹ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הָיָה לוֹ בּוֹ אוֹ בְּאִמּוֹ אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אֲפִלּוּ אָזְנוֹ כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ יִהְיֶה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם כְּשֶׁיֵּחָתֵךְ חֵלֶק הָעַכּוּ"ם לֹא יִהְיֶה בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְכֵן הַמְקַבֵּל חֲמוֹר מִן הָעַכּוּ"ם לִהְיוֹת מְטַפֵּל בָּהּ וְהַוָּלָד בֵּינֵיהֶם אוֹ עַכּוּ"ם שֶׁקִּבֵּל מִיִּשְׂרָאֵל הַכּל פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג ב "פֶּטֶר רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַכּל בְּיִשְׂרָאֵל: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר יָלְדָה חֲמוֹרוֹ אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה חַיָּב לַעֲרֹף אוֹ לִפְדּוֹת. וְאִם פָּדָה בְּשֶׂה הַשֶּׂה שֶׁל גֵּר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: עַכּוּ"ם שֶׁהִפְרִישׁ פֶּטֶר חֲמוֹר מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה: פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר אוֹ חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר שמות לד כ "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" וּפֶטֶר חֲמוֹר שְׁתֵּי פְּעָמִים עַד שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר. וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנֵי חֲמוֹר חַיָּב בִּבְכוֹרָה: חֲמוֹרוֹ שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן טָלֶה לַכֹּהֵן. יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד כְּדֵי לְהַפְקִיעַ קְדֻשָּׁה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה. שֶׁמָּא הַזָּכָר נוֹלָד תְּחִלָּה. וְטָלֶה זֶה שֶׁהִפְרִישׁ לַבְּעָלִים וְאֵינוֹ לַכֹּהֵן שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: שְׁתֵּי חֲמוֹרָיו שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן: יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ טָלֶה לְעַצְמוֹ לְפִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה שֶׁמָּא הָאַחַת יָלְדָה זָכָר וְהַשְּׁנִיָּה יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת. אוֹ שֶׁמָּא זוֹ יָלְדָה נְקֵבָה וְהָאַחֶרֶת זָכָר וְאַחֲרָיו נְקֵבָה אוֹ נְקֵבָה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר. וְכֵן סְפֵקוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בִּשְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וְנִתְעָרְבוּ נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ וְאֵינוֹ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה: וְכֵן הַלּוֹקֵחַ חֲמוֹר מִן הָעַכּוּ"ם וְאֵין יָדוּעַ אִם בִּכְּרָה אוֹ לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדָה זָכָר פּוֹדֶה אוֹתוֹ בְּשֶׂה וְהוּא לַבְּעָלִים. מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים כָּל אֶחָד מֵהֶן הִפְרִישׁוֹ עַל סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר וּמִתְעַשְּׂרִין כִּשְׁאָר הַבְּהֵמָה. וּמַפְרֵשׁ אֶחָד מֵהֶן מַעֲשֵׂר וְהַשְּׁאָר שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהָיוּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וַדָּאִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ הַכֹּהֵן נָפְלוֹ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין וְהֵן שֶׁלּוֹ וְחַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת בִּכּוּרִים בְּסִיַעְתָּא דִּשְׁמַיָּא

1 רמב"ם הלכות בכורים פי"ב המ"ג עשין סימן קמה וקמו: טור י"ד סימן שכא:

2 לערוף פטר חמור: דכתי' שמות י״ג:י״ג ואם לא תפדה וערפתו. כיצד עורפו בקופיץ ומאחוריו:

1 טור פתח ↗

הלכות פטר חמור בכור בהמה טמאה נוהג בכ"מ ובכ"ז ואינו נוהג אלא בחמורים וזה מצותו שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום בין גדול בין קטן ויתננו לכהן ולא לכהנת ואין לו זמן ידוע אלא מיד לכשיולד עד שימות אלא שמצוה הוא לפדותו מיד שלא להחמיץ המצוה שבא לידו ולאחר שיפדנו הוא חולין גמורין ומותר בגיזה ובעבודה כשאר חולין והכהן יעשה ג"כ בשה כמו בשאר חולין וכשם שפודהו בשה כן פודהו בכל מה שירצה אלא כשפודהו בשאר כל דבר צריך לפדותו בשוויו אבל שה אפילו אינו שוה אלא כל שהוא ופדאו בו פדוי אבל הבא לימלך בתחלה אומרים לו שלא לפדותו בפחות משה ששוה ג' דינרים ודוקא בשה פודין פחות מכדי שוויו אבל לא בעגל ולא בחיה ולא בכוי ולא בכלאים אלא בכדי שוויו ואפי' בשה אם הוא שחוט אין פודין בו אלא בשוויו ובן פקוע חשוב כשחוט ונדמה מיבעיא ולא איפשיטא הלכך אין פודין בו אלא בשוויו ואם פדה בו הוי ספק הלכך אם מת פטר החמור קודם שנתן הפדיון לכהן לא יתן לו הפדיון ופטר החמור יקבר ואם אחר שנתן הפדיון לכהן מת הפטר חמור יקבר והפדיון ישאר לכהן כיון שהוא מוחזק והרמב"ם כ' שפודין בבן פקוע לכתחלה ואם פדה בנדמה פדוי וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה. פודין בשה אחד כמה פעמים כגון אם קנאו מהכהן אחר שנתנו לו או ישראל שיש לו ספק פטר חמור שדינו להפריש עליו טלה והוא שלו אם יש לו הרבה מהם פודה כולן בשה אחד שמפרישו על כל אחד ואחד: מיד כשהפריש הטלה תחת פטר חמור חוזר הפטר חמור חולין אפילו קודם שנתנו לכהן ומותר ליהנות בו ואם מת לא יקבר והכהן זכה בשה מיד והוא באחריותו שאם מת ביד הבעלים קודם שנתנוהו לכהן פטורין שאינן חייבין באחריותו לפיכך מיד כשמפרישו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון פטר חמור ואין להמתין עד שיתן הפדיון ליד כהן וכתב בס"ה שמברך ג"כ שהחיינו וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן ישראל שפודה פטר חמור של חבירו הוא פדוי ופטר חמור הוא לבעליו פטר חמור יכול למוכרו קודם שיפדנו ובלבד שיודיע ללוקח שהוא פטר חמור והוא יפדנו אע"פ שהלוקח לא יפדנו אלא בשה כל שהוא וזה ימכרנו לו בשוויו בדמים מרובים חוץ מכדי דמי השה של כל שהוא שצריך לפדותו בו אפ"ה כל מה ששוה יתר על שה כל שהוא מותר בהנאה אבל אם מכרו בשוויו למי שאינו יודע שהוא פטר חמור שאינו פודהו הדמים אסורים: פטר חמור קודם שיפדה אסור לעבוד בו ולגוזזו כדי ליהנות בשערו אבל אם היה שערו מסובך או שיש לו מכה במקום השער מותר לגוזזו להנאתו והשער אסור בהנאה ויקבר פטר חמור שמת קודם שנפדה יקבר לפיכך ישראל שיש לו ספק פטר חמור יפריש עליו טלה להפקיע איסורו ומעכב הטלה לעצמו לא רצה בעליו לפדותו ונתנוהו לכהן מפריש עליו הכהן טלה והוא לעצמו או יערפנו ויקברנו והישראל לא יתננו לו אא"כ יפריש עליו השה או יערפנו לפניו שהם חשודים על דבר זה מפני שהן אומרים מה אני צריך להפריש עליו טלה כיון שהוא לעצמו: לא רצה לפדותו ולא ליתנו לכהן מכהו בקופיץ בערפו עד שימות ויקברנו שהרי הוא אסור בהנאה ולא ימיתנו בקנה ולא במגל ולא בקורדם ולא במגירה אלא בקופיץ ולא יכניסנו בחדר וינעול בפניו עד שימות מצות פדייה קודמת למצות עריפה. חמורה שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן: זכר ונקבה ספק ומפריש טלה והוא לעצמו ב' חמורות שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן: זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה א' לכהן ועל הב' מפריש טלה והוא לעצמו ב' זכרים וב' נקבות או שתי נקבות וזכר אין לכהן כלום ובשתי נקבות וב' זכרים מפריש ב' טלאים והן לעצמו ובזכר ושתי נקבות מפריש טלה והוא לעצמו כו והרמב"ם כתב דב' זכרים ושתי נקבות א"צ להפריש כלום ולא נהירא: אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים נותן טלה א' לכהן זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו הלוקח חמורה מהנכרי ואינו יודע אם בכרה אם לאו מפריש טלה והוא לעצמו ישראל שירש מאבי אמו כהן ודאי פטר חמור ואותו כהן ירשו מאבי אמו ישראל מפריש טלה והוא שלו גר שבכרה חמורתו ספק קודם שנתגייר או אח"כ מפריש עליו טלה והוא שלו כהנים ולוים פטורים מבכור בהמה טמאה שותפות הנכרי פוטר כו כמו בבהמה טהורה וכל דיני שותפות הנכרי בטהורה כן דינו בטמאה אלא שאסור להשתתף עמו כדי להפקיע קדושתו כיון שאפשר בפדי' או בעריפה ונראה דה"ה נמי שותפות כהנים ולוים נמי פוטר נכרי שהפריש פטר חמור מודיעים אותו שאינו חייב והרי הוא מותר בגיזה ובעבודה פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין פרה כתבתי למעלה בהלכות בכור בהמה טהורה:

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

כתוב א בפר׳ בא ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו ונאמר בפ׳ קרח ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה בבכורות דף י״ג ומצות פדייה קודמת למצות עריפה ופטר חמור אינו נוהג אלא בזכרים כמו ששנינו בבכורות דף ט׳ ובגמ׳ דורשו מדכתיב הזכרים לה׳ ושתי מצות עשה הן. עוד שנינו שם דף י״ב אין פודים לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא במי שנאמר בשה. בד״א בפחות משויו של פטר חמור אבל בשויו פודהו בכל דבר כמו שאומר שם בדף י״א שלא יהא פדיונו חמור מן ההקדש שלא אמרה תורה להחמיר עליו אלא להקל עליו, שם רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה בשלקי בשויו פי׳ עשבים שלוקים. אמר רב נחמן שם הל׳ כדברי חכמים שדורשים שם בד״י תפדה מיד שאינו צריך שלשים יום תפדה בכל שהו וכמה אמר רב יוסף אפי׳ פטרוזא בר זוזא כלומר יכול לפדותו אפילו בשה כחוש שאינו שוה אלא דינר ומ״מ אע״פ שמן התורה יכול לפדותו בכל שהו תקנו חכמים שיהא השה שוה שקל בינונית כדאי בבכורות דף י״א ר׳ יהודא נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל שהוא חצי סלע בינוני ברגיא ואמר רב שם הילכתא ברגיא וכמה רגיא שלשה זוזים דרגיל להכא ורגיל להכא בקידושין דף ל״ז פטר חמור נוהג בין בארץ בין בח״ל שהרי מצות חובת הגוף היא ותנן שם דף ל״ו כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בח״ל. בשעת פדיונו מברך שתים על פדיון פטר חמור ושהחיינו כבכור אדם שהרי הוקשו יחד כאשר יתבאר בסמוך שנינו במסכת בכורות דף ד׳ הכהנים והלוים פטורין והטעם מפרש בגמרא שם דכתיב אך פדה תפדה את בכור אדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה והני כהנים ולויים הואיל ואינם בבכור אדם מק״ו שפטרו את ישראל במדבר אינם בבכור בהמה טמאה. הלכה כחכמים שאומרים בברייתא דף ב׳ כל שיד גוי באמצע פטורה מן הבכורה דאמר רבא שם דף ג׳ לית דחש לה לרבי יהודא דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה וגם שנינו שם דף ב׳ סתם משנה הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע״פ שאין רשאי פטור מן הבכורה שנאמר כל בכור בישראל ולא באחרים וכמה יהיה לו שותפות באם או בבכור נחלקו שם בדף נ׳ רב הונא אומר אפי׳ אזנו ור״ח אמר דבר שעושה אותו נבילה ורבה אמר דבר שעושה אותו טריפה והלכה כר״ה שהרי ר״י הולך שם בשיטתו שאומר אפי׳ מום קל כלומר כל שאילו יחתוך חלק הגוי והיה בעל מום הרי זה פטור מן הבכורה וכן רב מרי סובר כרב הונא כאשר יתבאר שם רב מרי בר רחל הוה מקני איזניהו לגוים ואסר להו בגיזה ועבודה ויהב להו לכהנים וכלו חיותיה דרב מרי משום דמפקע להו מקדושתיהו ואפילו מקדושת כהן ואע״פ שהיה אוסרן בגיזה ועבודה בחולין גמורין היה נוהג קדושה פירוש רב מרי היה אומר לגוי משוך פרה זו לקנות אזן עוברה וזהו כמו המקנה דקל לפירותיו שקונה אפי׳ למ״ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכלו בהמותיו מפני העונש מבואר לעיל בהלכות מקח וממכר עוד אומר שם בדף ד׳ ל״א שכלו בהמותיו מפני שאין הכל יודעין להקנות קניין גמור כרב מרי ואין יודעין החילוק שיש בין אזני עוברי פרתי אני מוכר לך דהוי כמו מוכר פירות דקל דלא קנה או בין מוכר פרתי לאזן עוברה ויבא לידי תקלה ואומר רבינו יצחק בתוס׳ שם דף ג׳ כי דווקא רב מרי נענש מפני שהיה יכול לעשות בעניין אחר כדאמרינן בפרק כיצד מערימין תמורה דף כ״ד שמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם ובעניין זה לא הייתה הפקעה ולא תקלה אבל אנו שאין אנו בקיאין לעשות דבר זה אין אנו נענשין אם אנו עושין כרב מרי. בבכורות דף ט׳ פטר חמור פודהו בשה בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום. שם ואסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין. בדף י״ב וי״ג ואם מת קודם פדיון או שערפו הר״ז יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף אחר עריפה הואיל ולא נפדה. בדף י״ג מצות עריפה כשלא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו שנא׳ וערפתו בדף י״ב והלוקח חמור מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לא בכרה וילדה זכר פודה אותו בשה, היינו כפי׳ ר״ת בתוס׳ שם דף ד׳ וי״א ואפי׳ הי׳ לו כמה ספקי פטרי חמורים פודין כל אחד באותה שה וחוזר ופודה והוא לבעלים מפני שהוא ספק וכן הדין בכל הספקות שהרי המוציא מחבירו עליו הראי׳ מבוארים במשנה שם דף ט׳. שנינו בתוספתא דמס׳ חלה ומביאה בפרק הזרוע והלחיים חולין דף קל״ג כ״ד מתנות כהונה נתנו לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח ככתוב בפרשת קרח לכל קדשי ב״י לך נתתים ואח״כ פרט וזה יהיו לך וגו׳ כל המקיים אותן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהן כאילו עובר על כלל ופרט וברית מלח ואלו הן עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולין. עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת העוף אשם ודאי אשם תלוי זבח שלמי ציבור ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות מותר העומר ארבע בירושלם הבכור והביכורים והמורם מתודה ואיל נזיר ועורות קדשים ועשר בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז והמתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור שדה חרמים שדה אחוזה וגזל הגר פירש״י בב״ק דף ק״י שלפיכך מונה עורות קדשים עם מתנות ירושלם למעט שאינן נחשבין עם מתנות שבגבולין שהרי העורות אינן נתנין להם אלא בירושלים וגם אינו מונה אותם עם מתנות שבמקדש מפני שאין מונה אלא אותם שאם יצאו חוץ לקלעים שנפסלין ביוצא. עשר במקדש כתיב בפרשת קרח וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לה׳ קדש קדשים לך הוא ולבניך ותניא בספרי שם כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה פי׳ שירי מנחה לכל הטאתם זו חטאת היחיד וחטאת ציבור וחטאת העוף וחטאת בהמה ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם מצורע ואשם נזיר ואשם תלוי. אשר ישיבו לה׳ זה גזל הגר שכתוב בו השבה שנאמר האשם המושב לכהן ודרשינן בפ׳ הגוזל בבא קמא דף ק״ו אשם זה קרן. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך. ותניא בספרי דלעיל וזה לך תרומת מתנה לכל תנופות ב״י להביא כל דבר שטעון תנופה כגון שלמי ציבור שניתן לכהנים הרי למדנו עשר שבמקדש וארבע שבירושלים הבכור והביכורים כתובים בפירוש ומבוארים במקומן ומורם מן התודה כגון חזה ושוק מבשר התודה וארבעת לחמי תודה מן הארבעים ומאיל הנזיר חזה ושוק וזרוע בשלה וחלה ורקיק הן מן הדברים הטעונין תנופה שכתוב שם שהן לכהן וגם במקומן כתוב שהן לכהן ועורות קדשים כתוב בפרשת צו הכהן המקריב עורת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ושנינו במסכת זבחים דף ק״ג עורות קדשי קדשים ניתנין לכהנים קל וחומר מעולה ומה עולה שלא זכו הכהנים בבשרה זכו בעורה שאר קדשי קדשים שזכו בבשרה אינו דין שזכו בעורן הרי ביארנו ארבע שבירושלם. ועשר מתנות שבגבולין כולם מבוארות כל אחת במקומה:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת עֲרִיפַת פֶּטֶר חֲמוֹר – לַעֲרֹף פֶּטֶר חֲמוֹר אִם לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יג יג וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ. עִנְיָנָהּ, שֶׁהוֹרֵג וְלַד הַחֲמוֹר אִם לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ, וְגָזַר הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא פָּדָהוּ, וַאֲפִילּוּ הַנְּבֵלָה אֲסוּרָה לוֹ בַּהֲנָאָה. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתוּב בַּפְּדִיָּה. דִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ בכורות יג, א דְּמִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לָעֲרִיפָה, וְשֶׁאָסוּר בַּהֲנָאָה אִם מֵת קֹדֶם פִּדְיוֹן וְיִקָּבֵר, וְכִי מִצְוָה לְהָרְגוֹ בְּקוֹפִיץ וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים גַּם כֵּן בִּבְכוֹרוֹת שם בי"ד. וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּל כְּמוֹ הַפְּדִיָּה.

ספר מצוות קטן רמ״ב » « ספר מצוות קטן רמ״ד